שירים

 לְחֶבֶל הַתּליָה אֵין לֵב,
אוֹתוֹ דָבָר ־ לַתַּלְיָנִים,
עַל כֵּן אִלֵּם הוּא הַכְּאֵב,
אִלֵּם כְּמוֹ הָאֲבָנִים. 

הַרְבֵּה פָּניִם לַמִּלְחָמָה,
לַמִּלְחָמָה הַרְבֵּה פָּניִם,
וְחַיָּלֶיהָ אַלְמוֹנִים
כָּל עוֹד נוֹשְׂאִים הֵם כִּידוֹנִים.
רַק בְּמוֹתָם, רַק בְּמוֹתָם,
מַרְשָׁה הִיא לְגַלּוֹת דְמוּתָם
וּלְעָטְרָם בְּעִטוּרִים וְצִיוּנִים.

 לַמִּלְחָמָה הַרְבֵּה כְּלָלִים,וּמִכֻּלָּם, רַבַּת אֵימָה,
דַוְקָא מִלְהֶמֶת־הַצְּלָלִים.
לְלֹא אַחֲוַת הַלּוֹחֲמִים,לְלֹא עִדּוּד הַיְדִידוּת...
קָשָׁה מִשְּׁאוֹל הַמִּלְחָמָה
הַנֶעֱרֶכֶת בִּבְדִידוּת.
רַק בְּמוֹתָם,
רַק בְּמוֹתָם,
בָּאִים רֵעִים לְהַסְפִּידָם-
וְהֶסְפֵּדָם בִּלְבַד הוּא זֵכֶר וְעֵדוּת.
אַךְ בַּמְּצִיאוּת, הַחַיָּלִים,
אֵינָם עוֹסְקִים בְּסִיסְמָאוֹת,

וְיַחֲסָם אֶל הַמִּלִּים
הוּא כְּמוֹ (נֹאמַר) אֶל הַנְבוּאוֹת.
רַק בְּמוֹתָם,
רַק בְּמוֹתָם,
הֵם מַבִּיעִים אֶת דַעְתָּם...
כִּי חַיֵיהֶם הָפְכוּ לְסֵמֶל וּלְאוֹת.
אוֹתוֹ דָבָר – לַתַּלְיָנִים,
עַל כֵּן אִלֵּם הוּא הַכְּאֵב,
אִלֵּם כְּמוֹ הָאֲבָנִים.
אֲבָל הַצַּעַר הוּא גָלוּי,
וְהוּא אוֹמֵר: לַמְרוֹת הָאֵבֵל,
חָשׁוּב, בְּבַית שֶׁל תָּלוּי,
לִזְכֹּר וּלְדַבֵּר עַל חֶבֶל.