אפיון התקופה ערב גיוסו של אלי
- דף הבית
- סיפור חייו
- סיפור חייו של אלי כהן
- אפיון התקופה ערב גיוסו של אלי
אי יציבות פוליטית בסוריה מאז קבלת עצמאותה בשנת ,1946
הצמיחה שורה אין סופית של הפיכות צבאיות וגנרלים שעלו בסערה לשלטון ונפלו
במהירות.
1958 – מצרים וסוריה מכריזות על הקמת קע"מ. דרישה למימוש האחדות הערבית לשם בניית עוצמה צבאית לחיסול בסיסי האימפריאליזם בעולם הערבי ולחידוש המלחמה בישראל.
המתיחות התמקדה בעיקר בגבול הסורי והתרכזה סביב שני נושאים האזורים המפורזים הסורים פתחו באש כל אימת שהבחינו בעיבוד חלקות חקלאיות בשטחים המפורזים. על פגיעה בעובדים בשדה נוספה גם הפגזת ישובים.
חופש השיט והדיג בכינרת הסורים הקימו מוצבים לאורך החוף המזרחי של הכינרת, ודייגים סוריים דגו בה ללא היתר ובחיפוי המוצבים הסוריים. סיורים ימיים ישראליים וכן דייגים שהתקרבו לחוף הצפון-מזרחי של הכינרת, נתקלו לא פעם באש סורית.
ישראל נאלצה לבצע את פעולת הגמול בתאופיק בליל 31/1 - 1/2/60, שהייתה פעולת הגמול הראשונה לאחר "מערכת קדש". זאת כדי לסכל את הכוונות הסוריות לפגוע בריבונותה.
דיוויזיה משוריינת מצרית נכנסת לסיני וחיילי כח החרום מגורשים
29/08/60 - סוכנים סוריים התנקשו בראש ממשלת ירדן מג´אלי ו- 10 שרים ירדניים.
ראש לשכת המלך חוסין נפגש בשער מנדלבאום עם האלוף חיים הרצוג. על רקע זה ביקש האלוף הרצוג על פי הנחיית
ד. בן-גוריון לגייס בהקדם לוחם לפעול בסוריה.
24/05/60 - אלי כהן מגויס למודיעין
* מתוך ויקיפדיה
בהסכמי רודוס בין ישראל לסוריה משנת 1949 אומץ תוואי הגבול המנדטורי, כך שהכנרת נכללה להלכה בשלמותה בתחומי מדינת ישראל. בפועל, השתלטה סוריה על חלקו הצפון-מזרחי של האגם והחזיקה רצועה ברוחב 250 מטרים ממימי האגם, לרגלי רמת הגולן. כוחות סוריים אף ירו לעבר ספינות דייגים ישראליות שניסו לחדור לחלק זה של האגם (חלק זה עשיר יחסית בדגה). הסורים תבעו להוסיף ולקיים את ההסכם הצרפתי-בריטי שהתיר להם לשאוב מים מן הכנרת. ישראל הייתה מוכנה להתיר שאיבה מוגבלת בלבד לצורכי היישובים הסוריים על גדת האגם, ובלבד שתוכר ריבונותה המלאה על הכנרת. מצב זה השתנה רק בעקבות כיבוש רמת הגולן במלחמת ששת הימים.
1958 – מצרים וסוריה מכריזות על הקמת קע"מ. דרישה למימוש האחדות הערבית לשם בניית עוצמה צבאית לחיסול בסיסי האימפריאליזם בעולם הערבי ולחידוש המלחמה בישראל.
המתיחות התמקדה בעיקר בגבול הסורי והתרכזה סביב שני נושאים האזורים המפורזים הסורים פתחו באש כל אימת שהבחינו בעיבוד חלקות חקלאיות בשטחים המפורזים. על פגיעה בעובדים בשדה נוספה גם הפגזת ישובים.
חופש השיט והדיג בכינרת הסורים הקימו מוצבים לאורך החוף המזרחי של הכינרת, ודייגים סוריים דגו בה ללא היתר ובחיפוי המוצבים הסוריים. סיורים ימיים ישראליים וכן דייגים שהתקרבו לחוף הצפון-מזרחי של הכינרת, נתקלו לא פעם באש סורית.
ישראל נאלצה לבצע את פעולת הגמול בתאופיק בליל 31/1 - 1/2/60, שהייתה פעולת הגמול הראשונה לאחר "מערכת קדש". זאת כדי לסכל את הכוונות הסוריות לפגוע בריבונותה.
דיוויזיה משוריינת מצרית נכנסת לסיני וחיילי כח החרום מגורשים
29/08/60 - סוכנים סוריים התנקשו בראש ממשלת ירדן מג´אלי ו- 10 שרים ירדניים.
ראש לשכת המלך חוסין נפגש בשער מנדלבאום עם האלוף חיים הרצוג. על רקע זה ביקש האלוף הרצוג על פי הנחיית
ד. בן-גוריון לגייס בהקדם לוחם לפעול בסוריה.
24/05/60 - אלי כהן מגויס למודיעין
בהסכמי רודוס בין ישראל לסוריה משנת 1949 אומץ תוואי הגבול המנדטורי, כך שהכנרת נכללה להלכה בשלמותה בתחומי מדינת ישראל. בפועל, השתלטה סוריה על חלקו הצפון-מזרחי של האגם והחזיקה רצועה ברוחב 250 מטרים ממימי האגם, לרגלי רמת הגולן. כוחות סוריים אף ירו לעבר ספינות דייגים ישראליות שניסו לחדור לחלק זה של האגם (חלק זה עשיר יחסית בדגה). הסורים תבעו להוסיף ולקיים את ההסכם הצרפתי-בריטי שהתיר להם לשאוב מים מן הכנרת. ישראל הייתה מוכנה להתיר שאיבה מוגבלת בלבד לצורכי היישובים הסוריים על גדת האגם, ובלבד שתוכר ריבונותה המלאה על הכנרת. מצב זה השתנה רק בעקבות כיבוש רמת הגולן במלחמת ששת הימים.