שביל אלי כהן

מיד אחרי שעוברים את כביש הגישה למושב אלי עד, שמנציח בשמו את אלי כהן, עוצרים בתחנת האוטובוס בצד ימין על הכביש הראשי. תחנה זו מוקדשת לגזר הדין ויש בה עמדת הדרכה קולית. בסוף ינואר 1965 כחודשיים אחרי ביקורו האחרון והטעון בארץ, אלי כהן נתפס משדר בביתו שבדמשק. בחודשים שקדמו לתפיסה התהדקה הטבעת סביבו וכנראה שכל הנוגעים בדבר, כולל אלי עצמו, הרגישו בכך. הוא הוחזק בביתו 8 ימים ולאחר חודש התחיל משפט בזק בדלתיים סגורות שארך חודשיים וחצי. התקשורת הסורית היא היחידה שהורשתה להיכנס ולתעד את המשפט. חמשת השופטים, בהם סלים חאטום מפקד הקומנדו הסורי, היו חבריו ומכריו של אלי והיה להם אינטרס לסיים מהר עם המשפט כדי שלא יחקרו ויתעכבו על כל המידע שהדליפו אליו. במהלך החקירה עונה אלי קשות ולמרות זאת שמר תמיד על הופעה מכובדת אל מול המצלמות, לא הלשין על חבריו, וכנראה לא חשף מידע רגיש שיכל לסכן את מדינת ישראל.

זה היה בית דין צבאי וסעיף האישום התמקד בשהייתו של אלי כאזרח מדינת אויב בשטח הצבאי הסגור של מחנות אל-עאל (המחנות הגבוהים בערבית), שהיו ממש כאן בחורשה הסמוכה, והעברת מידע לאויב לגבי השטח הצבאי. גזר הדין האכזרי היה מוות בתלייה. ב-18/5/1965 נתלה אלי כהן בכיכר המרכזית בדמשק עטוף בשלט שעליו כתוב מעשה הבגידה לכאורה.