תחנה מספר 2

- בית המכס הצרפתי
לפני שסוריה קיבלה עצמאות ב-1946 השלטון בארץ היה של המנדט הצרפתי. לנו היו את הבריטים ולסורים את הצרפתים. מלבד כמה מילים בשפה הערבית המקומית השאירו הצרפתים לסורים במתנה גם בסיסי צבא, תחנות ביקורת ומכס. הם כנראה גם אלה ששתלו את האיקליפטוסים ברמת הגולן כדי להצל על בסיסיהם ולא בעצת אלי כהן, כפי שמאמין כל עם ישראל. לא יאמן, אבל תחנה כזו מתחילת המאה ה-20, שהוצבה בגבול המנדט הבריטי והצרפתי, שמאוחר יותר היתה בשימוש הצבא הסורי, עומדת על תלה בכביש היורד לחמת גדר, הלוא היא אל-חמה בפי הערבים. אלי כהן, בשם כאמל אמין ת´אבת, עבר כאן אחרי שהשיג אישור מיוחד שהתיר לו להיכנס לשטח צבאי סגור, בדרכו למעיינות החמים באל-חמה, לשם רק קצינים הורשו להגיע.

במסגרת הכשרת התחנה כתחנה בשביל אלי כהן, האישור הוגדל ונתלה על לוח מתכת בבית המכס. כיצד הצליח איש שמעמדו אינו אפילו של אזרח להיכנס לשטח צבאי סגור בתוך שטח צבאי סגור? בזכות קסם אישי, כישרון חברתי יוצא דופן, אינטליגנציה רבה, וכנראה גם יכולת משחק מצוינת. תחת סיפור הכיסוי שלו - כסוחר ערבי עשיר שצמח בארגנטינה ומגיע לסוריה כדי להשתקע מחדש במולדתו – רכש חברים במהרה ובאמצעותם יצר קשרים בצמרת המטכ"ל הסורית. חבר טוב שלו, רס"ן מועז זהר א-דין היה אחיינו של רמטכ"ל צבא סוריה, אלוף עבד אלכרים זהר א-דין. לאחר שהתלונן אלי בפני מועז על הקור העז בסתיו הדמשקאי, ואיים שזה עוד יגרום להחזיר אותו לארגנטינה החמה, השיג מועז מדודו את האישור הנדיר לכניסה מיוחדת למרחצאות החמים באל-חמה.