הספדים

מעולם לא הכרתי אותו, לא נפגשתי איתו ולא הפעלתי אותו, אך הוא ניצב בפני כדמות מופת.

הוא התגייס לחזית הקשה והסבוכה מכל - לשירות החשאי של ישראל, כחייל במלחמה המסוכנת ביותר – המלחמה החשאית.

הוא הלך לפעול במדינה ערבית במסווה של ערבי, הוא למד ושיכלל ידיעתו בשפה הערבית, בניב המתאים, למד מנהגיה של מדינת היעד, דתה ואורח - חייה.

עיקר תפקידו היה לתת אתראה ביטחונית לישראל.

ופירוש הדבר עבורו היה לחיות חיים שאולים באווירה עוינת של איבה יוקדת לישראל.היה עליו לחיות בקרב בני אדם השואפים בכל מאודם להשמיד את עמו ואת המדינה שלו, מדינתם של ילדיו. היה עליו להעמיד פנים שהוא מזדהה כביכול עם הלכי הרוח האלה של כל מכריו ובני שיחו. היה עליו ללבוש מסווה של שונא מדינתו שלו, של ישראל.

היה עליו לחיות בקרב חוג מכיריו הרבים חיים של בדידות מוחלטת, וזה בתוככי המולת חיי חברה תוססים שניהל. לשם משימתו היה עליו לעשות מאמצים עליונים כדי להיקלט ולהתבסס בתוך מדינת היעד. בתחום זה הוא השיג הישגים חשובים ביותר, תוך נטילת סיכונים אין ספור.במשך תקופה ארוכה היה עליו לחיות חיים שאולים על סף הכישלון והחידלון, כאשר כל מעידה קטנה ביותר עלולה להיות גורלית. כל טריקת דלת, כל צלצול פעמון היה בהם כדי להתריע על סכנת חיים. כל פליטת פה בשפה שלו, בעברית, עלולה הייתה להיות סוף משימתו וגם של חייו ממש.

היה עליו לחיות חיים רגילים כביכול, אך להישיר עיניים אל המוות.

כדי לעמוד בכל אלה ולהישרד, היה זקוק אדם לתעצומות נפש ממש. הוא ידע שכל שידור שלו לישראל עלול להיות עילה קטלנית עבורו, אך למרות זאת לא הפסיק לשדר ולשדר. גם כאשר מלאה סאת החרדות, והוא כמעט שמעד ונשבר, גם אז לא הפסיק שליחותו החיונית.למרות כל הקשיים והסיכונים הוא לא ניתק ממשפחתו בישראל - אישה וילדים קטנים. משפחה שאף היא שילמה מחיר כבד ביותר עבור משימתו של אב המשפחה.

מנת חלקה הייתה סבל וחרדה מתמידים : מתי יבוא הבעל והאב, האם יחזור בשלום משם, עד מתי ימשיך בדרך חתחתים זו.

לשם קיום קשרים חיוניים אלה עם משפחתו הוא נטל על עצמו סיכונים כבדים ביותר. כל נסיעה הלוך וחזור הייתה בבחינת התגרות בגורל.

וגם כאשר נקרע בין חובתו למשימה ובין חובתו למשפחתו, הוא לא ויתר על אחת משתי חובות אלה וזה גם כאשר ידע היטב כי נגדשה הסאה בסבלה של המשפחה בשל החרדות לגורלו ובשל הניתוק הטראגי מן הבעל והאב.

ואז - בגזירת המשימה והגורל האכזרי הוא הגיע לבסוף אל הגרדום, לקול מצהלות ההמון הפרוע והעוין.

לא קשה לתאר מה התרחש בלבו ברגעים נוראים אלה.למרות שלא הייתי בסוד העניין, אדע רק זאת: אדם אלמוני זה, אשר רק עם מותו נודעשמו ברבים, היה אחד הגיבורים האלמוניים המופלאים שתרמו בדמם לביטחונה של מדינת ישראל.

המופת של אלי כהן ז"ל צריך לעורר בני נוער להתנדבות, אשר לאורה ילכו גם אחרים.