הספדים

שנת 1965, שנתיים לפני מלחמת ששת הימים שהעלתה את מדינת ישראל לפסגה של הישגים צבאיים, מדיניים וכלכליים והביאה לה יוקרה בלתי רגילה ברחבי העולם ובתפוצות העם היהודי.

וכרגיל, כפי שקורה בתקופות של שינוים דראסטיים, קדמו לשעת ההצלחה המסחררת שנים אפורות ועצובות. במדינה עמוסת הדאגות מסוגים שונים - מחרדות ביטחוניות ועד קשיים כלכליים חמורים - שררה אווירה של קדרות, מלווה בדיחות אפוקליפטיות על ה"יורד" האחרון שיכבה את האור לפני עוזבו את הארץ.

גם שנת 1965 התנהלה בלא קרן אור של עידוד ותקווה. עד שיום אחד, באמצע חודש מאי, הגיעה לארץ ידיעה מרעישה על מרגל ישראלי שהועלה לגרדום בדמי הלילה בדמשק, וגופתו הוצגה לראווה, עטופה סדין לבן שעליו רשימה ארוכה של פשעי ריגול מדהימים שבוצעו למען ישראל. העיתונים המופיעים בסוריה, בלבנון ובכל ארצות ערב, היו מלאים סיפורי 'אלף לילה ולילה' על הישגיו האגדיים של המרגל, אלי כהן שהגיע מתל-אביב לדמשק והצליח במשך ארבע שנים להעביר לאויב הישראלי את הכמוסים והחשובים שבסודותיה הביטחוניים של סוריה.

לפי העיתונות הערבית, אלי כהן נולד באלכסנדריה ב- 1924 להורים שהיגרו למצרים מחלב שבסוריה: הוא הצטיין בלימודיו בבית-ספר היהודי, והתקבל ללמודי הנדסה באוניברסיטת פארוק. ב- 1957 עלה לישראל, והשתקע בבת-ים. כהן עסק בהנהלת חשבונות, נשא לאישה את נדיה, עולה מעיראק, הקים משפחה וחי חיים שקטים; עד שמכרים וידידים עמדו על כישרונותיו ותכונות אופיו, ובתחילת שנות השישים הוא גויס למודיעין הישראלי.

הוא עבר מסלול של הכשרת סוכנים וב- 1961 החליטו מפקדיו של כהן לבנות לו 'כיסוי" של מהגר ערבי, יליד לבנון; המתגורר בארגנטינה ומחליט לחזור למזרח-התיכון. הוא נשלח לארגנטינה, קיבל שם תעודת זהות על שם קאמל אמין טבאת, ועסק במסחר. כהן התיידד בנקל עם מספר ערבים ממוצא סורי ולבנוני, הוא רכש לעצמו שם של צעיר רציני ומצליח, המגלה עניין בארצות ערב, אוהד נלהב של מפלגת הבעת' הסורית המשתוקק להשתקע בסוריה.

בינואר 1962 הגיע לדמשק. הוא שכר דירה באזור מכובד והשתקע בבירה הסורית בנה לעצמו שם של איש עסקים מצליח והתיידד בעיקר עם אנשי צבא, שבחברתם טייל ברחבי סוריה. היה לו חוג רחב של ידידים וידידות, ביניהם גם אישים רמי מעלה, שבילו בדירתו היפה, באווירה של חיי מותרות עליזים. בשיחות הרבות שהתנהלו בסביבתו אסף כהן מידע רחב ועשיר, שאפשר לו להשיב על שאלות ששיגרו לו מפקדיו. בזמן שהייתו בדמשק, מספרים העיתונים, הספיק לשלוח לישראל מאות תשדורות, שבעזרתן יכלו מפעיליו לגבש הערכת מצב נכונה ומאוזנת על המתרחש בסוריה. אחת לחצי שנה בערך נהג כהן לנסוע לצורכי עסקיו לאירופה. שם נהג להיפגש עם אנשי הקשר שלו, וקיבל מהם כסף להוצאותיו והוראות להמשך פעילותו. במסגרת נסיעות אלה ביקר גם את משפחתו בבת-ים, שמנתה כבר כמה ילדים.

שגרת הנסיעות לאירופה והביקורים הקצרים בבית, העיקו בוודאי גם עליו. אשתו נדיה סיפרה, כי בביקורו האחרון היה עצוב ועצבני. אין ספק שידע את גודל הסכנות שהוא נוטל על עצמו, אך החליט להמשיך בחייו הכפולים וחזר לדמשק. יש להניח שהבין ממפעיליו כי הוא מצליח בפעילותו אם כי, לפי הסיפורים הוזהר שלאלהרבות בשידורים, העלולים להגביר את סכנת חשיפתו. ואמנם, העיתונים הערביים מספרים שאורח חייו של כהן וקשריו הרבים עם צמרת השלטון עוררו את חשדותיהם של אנשי הביטחון הסורים, שהתחילו להתחקות אחריו.על גילויו ולכידתו של כהן מהלכים סיפורים שונים: לפי מספר מקורות, הוא נחשף על-ירי מכשירים לגילוי משדרים, ונתפס בדיוק כאשר עסק בקליטת תשדורות. הוא ניסה להכחיש את פרטי זהותו ושליחותו, אך לאחר עינויים קשים חשף כהן את פרטי פעולתו ואף סיפר על ההוראות שקיבל בישראל בנסיעתו האחרונה, מספרים גםשבזמן תפיסתו ניסו לוכדיו לאלצו להמשיך בקשר עם ישראל אך הוא הצליח, בתחבולה שהוכנה מראש לגלות למפעיליו כי נלכד.

החקירה והמשפט נמשכו כשלושה חודשים, וב- 18במאי 1965 הועלה אלי כהן לגרדום. לפני הוצאתו להורג הוא נפגש עם רבה של דמשק, והורשה לכתוב לאשתו. במכתב ביקש ממנה שתינשא לאיש, כדי שיהיה מי שידאג לילדיו. הממונים עליו בישראל עשו מאמצים עצומים להצלתו, וטובי הפרקליטים בצרפת נשכרו להגנתו, אך הם אף לא הצליחו להיפגש אתו. הוצעו לסוריה הצעות כספיות נכבדות, אישים ומוסדות בינלאומיים חשובים התערבו למען כהן אך לשווא.

מאז עברו יותר מ- 30 שנה. בתודעת הציבור הישראלי נחקקה דמותו של אלי כהן כאיש רציני וישר, מסור לעמו ולמולדתו, שפעל מתוך הכרה עמוקה שהוא משרת את עמו בתנאי סכנה חמורים אך הכרחיים. רבים בארץ זוכרים את דמותו המתנדנדת על החבל בדמשק, ונושאים את שמו בהערצה.

בפנתיאון הגבורה של עם ישראל יש מעטים כמוהו. רבים שם גיבורי החיל שלחמו בגבורה נגד אויבי עמם, אבל מעטים הם המרגלים הלוחמים בסתר, המסכנים חייהם בבדידות, בהתמדה, במלחמת מוחות. הוא נמנה עם השבט המופלא של שרה ואהרון אהרונסון, אבשלום פיינברג, לישנסקי ובלקינד - אנשי ניל"י. וברוח משמעות השם ניל"י - "נצח ישראל לא ישקר" - יחיה שמו שלאלי כהן לנצח בזיכרון העם.