מבצע קדש בסתיו 1956 נגד מצרים בחצי האי סיני לפתוח את מיצרי טיראן לשיט ישראלי חופשי/ לאחר שהמצרים סגרו את המצרים ב 1955.

להכות את המצרים מכת הרתעה/ בכדי לשכנע את מצרים/ סוריה וירדן להפסיק את פעולות ההסתננות משטחם לתחומי ישראל. לפגוע בתהליך ההתעצמות של מצרים שהחלה לקבל נשק מודרני מצ'כוסלובקיה בחסות ברה"מ. צה"ל הצליח לפעול ביעילות בשלושת המטרות אותם הציב בהסכמי רודוס בין ישראל לסוריה משנת 1949 אומץ תוואי הגבול המנדטורי, כך שהכנרת נכללה להלכה בשלמותה בתחומי מדינת ישראל. בפועל, השתלטה סוריה על חלקו הצפון-מזרחי של האגם והחזיקה רצועה ברוחב 250 מטרים ממימי האגם, לרגלי רמת הגולן. כוחות סוריים אף ירו לעבר ספינות דייגים ישראליות שניסו לחדור לחלק זה של האגם (חלק זה עשיר יחסית בדגה). הסורים תבעו להוסיף ולקיים את ההסכם הצרפתי-בריטי שהתיר להם לשאוב מים מן הכנרת. ישראל הייתה מוכנה להתיר שאיבה מוגבלת בלבד לצורכי היישובים הסוריים על גדת האגם, ובלבד שתוכר ריבונותה המלאה על הכנרת[1]. מצב זה השתנה רק בעקבות כיבוש רמת הגולן במלחמת ששת הימים.